94% מהמשתתפים

שובו של ורנר ארהרד, אבי העזרה העצמית

מאת פיטר הולדמנוב. 28, 2015

איש כסוף שיער הלבוש כמו מלצר במסעדת יוקרה פריזאית (וסט כהה ומכנסיים כהים) התהלך בין שורות של שולחנות בחדר ישיבות בטורונטו. "מי שרוצה להיות מנהיג, יצטרך לנהל מערכת יחסים מאוד פתוחה עם הדבר הזה שקוראים לו 'אני'", הוא צעק. "אולי כל ה'אני' הזה שסביבו סובב היקום אינו מרכזי כל כך!"

הוא עצר וניגב את מצחו בערימה של מגבות נייר. עוזרת עמדה בצד עם מיקרופון בידה, אך הוא סימן לה לשלילה. "אולי משמעות החיים אינה העצמי, אלא ההתעלות העצמית! יש למישהו בעיה עם זה?"

לאף אחד בחדר לא הייתה בעיה עם זה. סביב השולחנות ישבו 27 אנשי אקדמיה מרחבי העולם שענדו תגי שם. ובהמשך היום, אחדים מהם נטלו את המיקרופון כדי להציג דברים שהמדריך שלהם קרא להם "כן, אבל" או "מה אם"” בתגובה להצהרותיו — אבל לאף אחד לא הייתה בעיה.

במובנים מסוימים, הסדנה בת שלושת הימים "יצירת מנהיגים מובילים בתחומם" דמתה למפגשי הדרכה של EST. כמו באותו מאפיין תרבותי של שנות ה-70 של המאה ה-20, היה "שיתוף" והיו מחיאות כפיים. היו עימותים וגם חיבוקים. הצהרות עמומות ריחפו באוויר כמו ערפל: "צריך להבחין בין הבחנות"; "אין ראייה, יש את אלו שרואים"; "אין דבר כזה 'יש'".

אך האירוע הזה היה הרבה יותר מתורבת ממפגש EST. היו הפסקות שירותים. המדריך לא קרא לשומעיו בשמות גנאי.

וזה משמעותי מכיוון שהמדריך היה יוצר ה-EST, ורנר ארהרד, בכבודו ובעצמו.

אפשר לתקוע מסמר נוסף בארון של הרעיון שהגה פ. סקוט פיצג'רלד, על כך שאין מערכה שנייה בחיים.

אני מאמין בהיפך הגמור מכך", אומר ארהרד מספר שבועות לאחר סדנת המנהיגות בטורונטו. "אני לא חושב שמישהו מהאנשים שיצאו מהחדר ההוא לא נמצא במערכה השנייה בחייו." שלא לדבר על המדריך שלהם, אשר בגיל 80 קרוב יותר למערכה השלישית או הרביעית.

הייתה תקופה, ילדים — תקופה שטום וולף קרא לה "עשור ה'אני'" — שבה ההורים שלכם ענדו טבעות מצב רוח, השתתפו במפגשי קבוצות ובאופן כללי היו עסוקים ללא הרף בהתבוננות עצמית חסרת תכלית. אם לתנועת הפוטנציאל האנושי, כפי שמכנים אותה, הייתה דמות מייצגת אחת, היא הייתה ורנר ארהרד.

מפגשי ה-EST ("יש" בלטינית וראשי תיבות של Erhard Seminars Training – הסמינרים של ארהרד) היו שילוב של זן בודהיזם ושל שיטת דייל קרנגי. תומכי EST להוטים נהרו לאולמות בבתי מלון בכל רחבי ארה"ב כדי להשתתף בסדנאות אימונים לוחמניות, אשר במהלכן הם ויתרו על הפסקות אוכל ושירותים כדי לקחת אחריות על חייהם ולהבין הכול דרך הגילוי כי אין בעצם מה להבין.

דיאנה רוס, ג'ו ניימת', יוקו אונו, ג'רי רובין ומאות אלפי מחפשים אחרים הצליחו "להבין הכול". עיתון "ניוזוויק" הכתיר את ארהרד בתואר "גורו הסלבריטאים שמוכר הארה". היו כאלה שפקפקו. בכתב העת "ניו טיימס" הוא כונה "מלך שוטפי המוח".

הביקורת גברה ככל שקבוצת EST התרחבה. היא תויגה ככת העוסקת בשטיפת מוח (התעללות מילולית, מניעת שינה), תרמית שנועדה לנצל את המאמינים בה (גיוס מסיבי, אינספור "סמינרים לבוגרים").

נאמר רבות על עברו הסבוך וה"דון דרייפרי" של ארהרד: ימיו כסוחר מכוניות בפילדלפיה, התעסקותו ב- Mind Dynamics ובסיינטולוגיה, העובדה שנטש את אשתו הראשונה ואת ארבעת ילדיהם כדי להמציא את עצמו מחדש בחוף המערבי.

ו שמו היה מזויף ונלקח ממאמר במגזין "אסקווייר" שקרא במטוס בדרך לקליפורניה (המאמר The Men Who Made the New Germany הזכיר את שמותיהם של לודוויג ארהרד, שר הכלכלה, ושל ורנר הייזנברג, מדען הגרעין). שמו האמיתי של ורנר ארהרד היה ג'ק רוזנברג.

בשנת 1985 הוא השיק את EST מחדש תחת השם The Forum ("הפורום"), גרסה עדינה ומתונה יותר של ההדרכה, שהייתה גם הרבה יותר ממוקדת-הצלחה. "בשנות ה-80, אנשים התחילו לחשוב קצת, והייתה אפשרות להשתמש בגישה פחות לוחמנית", אומר ארהרד. אך מחלוקות המס, תביעות נגד החברה והגירושים המכוערים מאשתו השנייה הציבו את ארהרד על הכוונת של אמצעי התקשורת.

ההתלקחות התרחשה בשנת 1991. בחודש מרץ של אותה שנה, בדיוק כאשר רשויות המס האשימו אותו בפומבי בהונאות מס, שודרה בתכנית "60 דקות" כתבה על ארהרד שתיארה אותו כאב ובעל אלים, שהתעלל מינית בשתי בנותיו מנישואיו השניים. זמן קצר לפני שידור הכתבה, הוא מכר את "הפורום" לקבוצה של עובדים, מסר את הכלב שלו לחבר ונמלט מארה"ב.

"המוניטין שלי נהרס ב'60 דקות'", צועק ארהרד בין לגימות של תה ירוק מסוג Dragon Well Supreme לנטילת חופן כדורים לטיפול במחלות שונות (הוא לא יודע לדבר בשקט — סיכון מקצועי, כנראה).

הוא מתאכסן בסוויטה במלון London NYC בניו יורק, לשם הגיע עם אשתו השלישית, ילידת הולנד בשם גונקה שפיץ, מטורונטו כדי לבקר חברים, לעשות קצת עסקים ולבקר את הכירופרקט ואת החייט האהובים עליו. הוא הגיע לעיר גם כדי להיפגש עם עיתונאי — האינטראקציה הראשונה שלו עם התקשורת אחרי יותר מעשרים שנה.

היה לי ברור שעליי להסיר את עצמי מן הפעילות, או שהפעילות הייתה נפגעת מאוד", אומר ארהרד על הגלות שגזר על עצמו.

אך למעשה הייתה זו הכנסייה הסיינטולוגית שאילצה אותו לעזוב את המדינה. לדבריו של ארהרד, ההאשמות שהופנו כלפיו בתכנית "60 דקות" היו השיא של מסע הכפשה שאורגן על ידי גורמים בסיינטולוגיה במטרה לנקום בו על גניבת לקוחות ורעיונות.

"אין ספק שהוכרזתי כמטרה על-ידי ל. רון האברד", אמר. "במונחים של הסיינטולוגיה, משמעות הדבר הייתה שהם רשאים להמיט עליי חורבן כלכלי, חברתי או להרוס את המוניטין שלי."

כל זה אירע הרבה לפני שהספר (והסרט) Going Clear חשף כמה מן המנהגים האפלים יותר של הסיינטולוגיה. אך מאמר ב"לוס אנג'לס טיימס" משנת 1991 תיאר כיצד הכנסייה אכן סימנה את ארהרד כ"אדם שתלטני" ושכרה לפחות שלושה חוקרים פרטיים כדי למצוא עליו פרטים מביכים ולהעבירם לתקשורת. אחד החוקרים, אדם בשם אלן קלו, אמר כי העביר את ממצאיו לתכנית "60 דקות".

בכל הנוגע לרשות המסים, ארהרד תבע את הסוכנות (וזכה בפיצויים על סך 200,000 דולר) בגין האשמות כוזבות בהעלמת מס.

פרסומת
המשך הסיפור המרכזי

הבת אשר האשימה אותו בהתעללות חזרה בה מדבריה, והודתה כי שיקרה כדי לקבל מקדמה על ספרה. ומאמר במגזין The Believer טען כי התחקיר ב"60 דקות" היה גדוש בסתירות כה רבות שרשת CBS החליטה להסירו מהארכיונים הציבוריים שלה.

לאחר שעזב את ארה"ב, ארהרד התמקם בדירה של חבר בטוקיו, כשברשותו "מעט מזומנים" בלבד, לדבריו.

פרסומת
המשך הסיפור המרכזי

הוא שמר על הזכויות לניהול "הפורום" ביפן, ובמשך מספר שנים ניהל סמינרים תחת הכותרת "מומחיות", לאנשי מקצוע המתמודדים עם המשבר הכלכלי ביפן שהחל בתחילת שנות ה-90. כמו כן, מדי פעם סיפק שירותי ייעוץ לארגון Landmark, החברה היורשת של "הפורום", שבראשה עומד אחיו, הארי רוזנברג.

בשנת 1996 ארהרד חלה במחלה משתקת מסתורית. חבר הפנה אותו לרופא באיי קיימן, אשר אבחן כי מדובר בווירוס אפשטיין-בר. ארהרד החלים בגרנד קיימן, שם רכש יחד עם שפיץ (שהייתה בעבר מנהלת ב-EST) וילה בג'ורג' טאון שעדיין משמשת כביתם העיקרי כאשר אינם בנסיעות.

בשנים שקדמו לקאמבק המקצועי האחרון שלו, סיפק ארהרד שירותי ייעוץ לבתי עסק ולגופים ממשלתיים כמו אגודת "זנניה" לחינוך מבוגרים ברוסיה, ועמותה התומכת בכמרים באירלנד.

ואז הגיע הכלכלן מהארוורד מייקל ג'נסן. ד"ר ג'נסן, המפורסם בחוגים הפיננסיים כתומך ברעיונות של ערך לבעלי המניות ואופציות תגמול למנהלים, השתתף בקורס של Landmark בבוסטון בעקבות הצעה של בתו, אשר תיקנה את היחסים הרעועים עם ד"ר ג'נסן לאחר שהשתתפה בקורס בעצמה.

השתכנעתי שעלינו לפעול להכנסת תכנים משני חיים כאלה למוסדות להשכלה גבוהה", אמר ג'נסן והוסיף כי הוא רואה בארהרד את "אחד האינטלקטואלים הגדולים של המאה".

בשנת 2004, בעזרתו של בכיר ב-Landmark, פיתח ד"ר ג'נסן קורס חווייתי על יושר במנהיגות בבית הספר למינהל עסקים ע"ש סיימון באוניברסיטת רוצ'סטר. הקורס הוצע בתכנית הלימודים במשך חמש שנים, וארהרד שימש בו כמדריך במהלך השנה השלישית. מאז נלמד הקורס במספר אוניברסיטאות ברחבי העולם, כמו גם באקדמיית חיל האוויר האמריקאית.

ל הנוגע ליסודות הפילוסופיים של הקורס, ארהרד התקשה מעט לתאר את הקורס מבלי להשתמש במונחים המעורפלים הרגילים שלו ("פדגוגיה אונטולוגית", "פעולה בקורלציה להתרחשות").

הוא ישב מול מאגר של מחשבים בחדר המלון שלו והקריא קטעים מתוך ספר לימוד בן 1,000 עמודים שעליו הוא עובד, כגון: "כהפשטות לשוניות, 'מנהיג' ו'מנהיגות' יוצרים את המנהיג והמנהיגות כעולמות שלמים של אפשרויות, שבהם כל דרכי הקיום האפשריות פתוחות בפניך כאשר אתה מנהיג."

ובקצרה, הקורס, ששורשיו האידיאולוגיים נטועים ב"פורום" ובכתבי הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר, נוקט גישה המתבססת על התנסות יותר מאשר על ידע. הסטודנטים לומדים לשלוט בעקרונות כגון יושר ואותנטיות כדי לסיים את הקורס כמנהיגים, ולא רק כבעלי מידע על מנהיגות.

תומכי הקורס מאמינים כי תכניו ניתנים ליישום נרחב יותר בתוך האקדמיה ומחוצה לה. "הם צריכים להנחיל את השיטה בממשלה", אמר פול פיירמן, מנכ"ל ויו"ר לשעבר של חברת Reebok, אשר נועץ בארהרד בעבודה האחרונה שלו (פיירמן אומר כי מחיר המניה של Reebok זינק "מהטווח של שישה או שבעה דולרים לטווח של 25-30 דולר" לאחר שחשף את העובדים שלו לקורסי הדרכה של Landmark).

חברת Landmark, שעבורה ממשיך ארהרד לעזור לפתח תכניות חדשות, היא הרבה יותר "מיינסטרים" מ-EST בכל זמן קיומה. לדברי הארי רוזנברג, נכון לעכשיו 130,000 איש משתתפים מדי שנה בסדנאות של החברה, אשר זמינות בכל יבשת למעט אנטרקטיקה. יש לה נוכחות תאגידית חזקה יותר מזו של EST או של "הפורום"; רשימת הלקוחות כוללת, מלבד Reebok, ארגונים כמו Microsoft, נאס"א ו-Lululemon.

עדיין, הדגש ששם ארהרד על אחריות אישית, על "להיות" במקום "לדעת", הוא חלק בלתי נפרד מהסדנאות של Landmark. "כל התכניות של Landmark מבוססות על הרעיונות ועל המתודולוגיה שפיתח ורנר", אומר רוזנברג. "הכוונה הבסיסית נותרה כפי שהייתה."

למעשה, ארהרד מטיל צל גדול למדי על התרבות בכללותה. ההשפעה שלו, כתבה לוסי קלוואיי במגזין "פייננשל טיימס", "חורגת הרבה מעבר לשני מיליון האנשים שהשתתפו בקורסים: מעטים הספרים לעזרה עצמית או תכניות ההדרכה למנהלים שאינם כוללים כמה מעקרונותיו."

הבעיות הבריאותיות המטרידות אותו בזמן האחרון כוללות מאבק באלח דם שבעקבותיו נאלץ ללמוד ללכת מחדש (שעון עצר בסוויטה מזכיר לו לצאת להליכה מדי חצי שעה), אך הוא עדיין עובד שישה ימים בשבוע.

בזמן הכתיבה, הוא מאזין למוסיקה: רנה פלמינג, המלחין הסרבי סטבאן מוקרניאץ, סרז'יו מנדז. "אתה תמות על זה", אומר ארהרד תוך שהוא מחפש ברשימת ההשמעה באחד המחשבים שלו. "גונקה! איפה נמצא האלבום Brasileiro?"

אשתו, אישה אלגנטית עם שיער פלטינה שעליה סומך ארהרד בניהול האספקטים היום-יומיים של החיים, עוזרת לו למצוא את האלבום המדובר של מנדז. מהלומות תוף הבס הברזילאי של נגני הבטוקדה ממלאים את החדר.

בזמנם החופשי, אוהבים בני הזוג לטייל. טוקיו, אמסטרדם ולונדון הם המקומות האהובים עליהם, כמו גם הוואי והחוף המערבי של ארה"ב, שם גרים שבעת ילדיו של ארהרד. הוא מספר כי כיום הוא ביחסים מצוינים עם ארבעה מהם וביחסים טובים עם שלושת האחרים.

יש לו גם 11 נכדים, ואחד הנושאים שמטרידים אותו כיום הוא השפעותיה המשתקות של הטכנולוגיה הדיגיטלית על דור המילניום. כדי לפתוח את הנושא, הוא מקריא קטע נוסף, הפעם מתוך מאמר ארוך מאת היידגר הקורא להפגנת "התנהגות כלפי טכנולוגיה המבטאת כן ולא בעת ובעונה אחת".

"המחיר שהדור הזה משלם הוא עצום", אומר ארהרד. "הם מאבדים את הגישה לאנושיות שלהם."

שמירה על האנושיות שלו עצמו עשויה להיות הפרויקט הגדול ביותר של ארהרד. המילה אשר ריחפה על המסך של מחשב אחר הייתה "מושלמות". "כדי שאזכור לגשת לכל דבר בזהירות רבה", הוא אומר. אם הוא למד את הלקח בדרך הקשה, אולי לא קיימת דרך קלה.

"ככה אני רואה את זה", אומר ארהרד, ונשען קדימה כדי לתת מנוחה למיתרי הקול שלו. "כאשר היושר שלי לוקה בחסר, ברור לי כי אני הופך להיות אדם קטן יותר. וחשוב לזכור שיושר הוא כמו הר ללא פסגה."

השעון מצלצל. הוא קם ומתמתח. הגיע הזמן לעשות מספר הקפות נוספות של החדר.

גרסה של מאמר זה הופיעה בדפוס ב-29 בנובמבר 2015, בעמוד ST19 של המהדורה הארצית, תחת הכותרת: ורנר ארהרד